כחלק מחזונה, חברת למיר, חרתה על דגלה לקדם פרויקטים שישאבו השראה בתכנון, בבנייה ובעיצוב מסגנונות האדריכלות המובילים בעבר ובהווה. סגנונות הבנייה הבולטים שאפיינו את תל אביב הקטנה בשלהי המאה ה-20, מתבטאים בשני סגנונות בנייה פופולאריים: הסגנון האקלקטי והסגנון הבינלאומי, המוכר גם כ"באוהאוס".
אדריכלות אקלקטית
תושביה הראשונים של תל אביב, הביאו עמם מאירופה המערבית רעיונות וסגנונות עיצוב, אותם החלו לשלב בצורות הבנייה השונות בארץ ישראל. סגנונות אלו הפכו לחלק בלתי נפרד מהתפתחות השפה האדריכלית המקומית. לימים, נקרא עיצוב זה בשם "הסגנון האקלקטי", מטרתו לגבש זהות אדריכלית שמשלבת בין מקומיות לבין התבדלות. סגנון זה שאב השראתו מהאדריכלות הקלאסית לאורך ההיסטוריה- מיוון העתיקה ועד הבארוק, מאדריכלות המזרח הרחוק, מהאר-דקו, מהמזרח הקרוב, מהסגנון הספרדי-מורי, מהארט-נובו וכן מאדריכלות המזרח-תיכונית העתיקה. בתים שעוצבו בסגנון אקלקטי במטה ה-20 ניכרים בנראות מפוארת הממחישה את השגשוג והפריחה בארץ ישראל באותה תקופה. בתים אלו מזוהים בעיקר תודות לתקרות הגבוהות, הרצפות המאוירות, ציורי הקיר והשימוש בסמלים ומוטיבים קישוטיים בהשראת התנ"ך. סימני היכר נוספים המאפיינים את הסגנון האקלקטי הם המבנה הדו או התלת קומתי אשר אפשר את השימוש בקומת הקרקע כקומת מסחר, החלונות האנכיים והשילוב של תריסי העץ.
העיצוב האקלקטי תרם רבות לנוף הארץ ישראלי וייבא מוטיבים אירופיים לאדריכלות המקומית, דבר שהשתלב במרוצת השנים כחלק בלתי נפרד מיופייה של תל אביב.
אדריכלות הבאוהאוס
בשנות ה-30, החלה תשומת הלב האדריכלית לפנות לאסכולה חדשה אשר נולדה בבית הספר לאדריכלות "באוהאוס", ונקראת הסגנון הבינלאומי. גישה חברתית-תרבותית זו כללה התנערות מסגנונות בנייה מצועצעים ומיקוד הפוקוס האדריכלי במעמד הביניים וצרכיו הפשוטים, לא רק במעמד האצולה היוקרתי והמפואר. הסגנון שם דגש על מינימליזם ופונקציונליות, דבר הבא ליידי ביטוי בשימוש בקווים ישרים, נקיים ופשוטים למראה. הסיסמה שליוותה את הבאוהאוס הייתה FORM FOLLOWS FUNCTION, והתפיסה החברתית שעמדה בבסיסו והחיסכון הכלכלי שבו, התאימו מאוד ליישוב היהודי בארץ-ישראל בשנים טרום הקמת המדינה. סגנון הבאוהאוס הישראלי עבר שינויים קלים והותאם לאקלים ולבנייה המקומית, הוא מתאפיין בא-סימטריות רבה, בגגות שטוחים, בחלונות עגולים (ללא קשתות) וכן בחלונות ה"מדחום" האנכיים שמאפיינים את חדרי המדרגות בבניינים אלה. את ההשראה שאבו מאדריכלות אוניות, שכן אוניות ברחבי העולם נבנו מתוך צורך להתמודד עם אותם אתגרים וקשיים. הגרסה הארץ-ישראלית עשתה שימוש יוצא דופן במרפסות עגולות, בקירות הצללה ובקרניזים, וכן ניכרה העדפה של הצבע הלבן לטיוח חיצוני של המבנה לצורך התאמה טובה יותר לאקלים המקומי, החם והשמשי.
כיום הבאוהאוס הישראלי נטמע בנוף התל-אביבי והפך חלק בלתי נפרד מהעיצוב ומהיופי הייחודי לעיר המושך חובבי אדריכלות רבים.
אביב.